ביטון נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיו את הכספים אשר נגבו ביתר במסגרת שימוש בשלושה טלפונים סלולאריים, כמו גם ביטול כל דרישה כספית המופנית כלפיו, פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות ההליך.

בכתב התביעה, טען התובע כי בהמשך להתקשרות קודמת בין הצדדים, פנה ביום 21.7.2009 לצורך ביצוע שינוי של חבילות השירות שהוצעו לו על ידי הנתבעת.

במסגרת אותה פנייה הוסכם בין התובע לבין הנתבעת כי התובע יידרש לשלם סך של 302.5 ₪ בתוספת מע"מ עבור מכשיר הטלפון המשמש אותו באופן אישי, וסך של 131 ₪ בתוספת מע"מ עבור שני מכשירי הטלפון המשמשים את אשתו ובנו. כן הגיעו הצדדים לכלל הסכמות באשר לשימוש במכשיר רביעי.

לשיטת התובע, כללה ההתקשרות ביחס לכל אחד מן המכשירים נתונים ברורים הנוגעים להיקף דקות שיחה, אפשרות לשיחות פנים-ארגוניות ללא תשלום נוסף, קבלת מכשיר הטלפון, חבילת גלישה , שירות תיקונים , אחריות ועוד. על כל אלו, נקבע כי על התובע לשלם לנתבעת סך של 654 ₪.

על אף הוראות ההתקשרות בין הצדדים, התברר לתובע בדיעבד, כי הנתבעת מחייבת בסכומים ניכרים החורגים מן ההסכמות שבין הצדדים, כמו גם, חיוב בגין שירותים שהובטח כי יינתנו ללא תמורה.

גם שיחות למספרים נבחרים אשר היו אמורות להיות פטורות מתשלום, חויבו בפועל.

לטענת התובע, הנתבעת הוסיפה על כל אלו שעה שחייבה אותו בגין רכישתו של מכשיר חדש, הגם שהוסכם בין הצדדים כי שדרוג המכשיר ייעשה ללא כל חיוב.

התובע שב ופנה לנתבעת, כאשר הובטחו לו הבטחות שונות על ידי נציגים שונים של החברה, ואף בוצעו באופן חלקי זיכויים רעיוניים. עם זאת בפועל, לא הושבו לתובע הכספים אשר נגבו ביתר.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי גביית הכספים מהתובע בוצעה בהתאם להתקשרות בין הצדדים. למעלה מכך, הוסיפה הנתבעת וטענה כי בעקבות פניותיו של התובע, ניתנו לו הטבות שימור לקוחות שונות, אשר אין בינן לבין ההתחייבויות אותן נטלו הצדדים בעת ההתקשרות, דבר וחצי דבר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הגם שדומה כי הנתבעת אכן גבתה מן התובע כספים ביתר, דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. טעמיי להלן.

נקודת המוצא לחיוב

בסיס תביעתו של התובע , ככל שהוא נוגע להיקף החיוב המרבי , ביחס לשלושת מכשירי הטלפון , בו ניתן היה לחייבו על ידי הנתבעת, הוא המסמך הראשון בנספח 2 לכתב התביעה.

עסקינן במסמך הכתוב בכתב יד ואינו חתום על ידי איש.

לא ברור מי ערך את המסמך, ולכאורה, לפחות חלקו, נכתב על ידי התובע עצמו.

הגם שאני ערה לטענות התובע כי אלו היו המצגים אשר הוצגו בפניו בעת ביצוע ההתקשרות על ידי נציג הנתבעת, מר יוסי, הרי שאלו אינם תואמים את המסמכים אשר צורפו על ידי התובע בהמשכו של נספח 2 לכתב התביעה, הם תנאי ההתקשרות החתומים על ידו.

כך לדוגמא במסגרת המסמך בכתב יד, אין כל אזכור לסוגיה של גיבוי ספר טלפוני או שירות שיר במתנה. חבילת הגלישה נקובה תוך חיוב חודשי של 19.9 ₪ לחודש, ולמעשה חלק לא מבוטל מהנתונים הנקובים במסמך בכתב יד, אינם נזכרים כלל במסמכי ההמשך של נספח 2 לכתב התביעה.

התובע חתום על העמודים הנוספים, המודפסים של נספח 2 (ונספח א' לכתב ההגנה). אילו סבר התובע כי אלו אינם תואמים את ההסכמות בין הצדדים, היה עליו להימנע מחתימה עליהם.

זה המקום לציין, כי התרשמתי שחלק ממסמכי ההתקשרות עם הנתבעת מסורבלים מאוד, מורכבים בתוכנם, ודומה כי הם מחייבים חישובים מתמטיים והבנה לא מעטה בנבכי השפה העברית (בעניין זה ראה לדוגמא עמודים 5-9 לעסקה מס' 16561747, שהינה חלק מנספח 2).

עם זאת, עמודים 3-4 למסמך ההתקשרות בנספח 2 , מהווים ריכוז פשוט של טבלת מחירון שירותים והטבות למנוי, ברורים מאוד על פניהם, ואינם מופעים (לפחות לא בדרך זו) במסגרת המסמך הכתוב בכתב יד, עליו מסתמך התובע בתביעתו זו שבפני.